תובנה מוארת: במשך כל השנה אנחנו כל כך עסוקים בלבנות לעצמנו יציבות. בית, עבודה, זוגיות, שגרה ואפילו כסף. אנחנו רוצים לדעת שהכול במקום. ואז מגיע סוכות ומבקש מאיתנו לצאת רגע מהבית שלנו ולשבת במקום זמני.
תחשבו כמה פעמים בחיים אנחנו נשארים במקום מסוים רק כי הוא מוכר לנו, ולא בהכרח כי טוב לנו שם. לפעמים אנחנו אפילו נאחזים במשהו שכבר לא נכון לנו, רק כי האפשרות של שינוי מפחידה יותר.
אני אישית הרגשתי שהשיעור שלי בתקופה האחרונה הוא להבין שביטחון לא תמיד מגיע מזה שהכול מסודר סביבי. לפעמים ביטחון הוא דווקא היכולת להסכים שלא הכול בשליטתנו, לסמוך על עצמנו גם בתוך חוסר הוודאות, ולהאמין שנדע למצוא את הדרך גם כשהדברים משתנים.
ואולי זאת התזכורת שאני לוקחת איתי לסוכות השנה: לא לפחד לבדוק מחדש את המקומות שהתרגלתי אליהם, ולא להישאר במקום רק כי הוא מוכר. כי לפעמים דווקא כשיוצאים לרגע מהמוכר, מגלים כמה חזק הבית שבנינו בתוכנו.
