תובנה מוארת: בפרשת תולדות יצחק אבינו שב לחפור את הבארות שחפר אביו אברהם, לאחר שהפלשתים סתמו אותן בעפר. הוא יודע שמתחת לעפר עדיין נובעים מים חיים, ולכן אינו מוותר עליהן.
יש משהו מרגש באמונה של יצחק, שגם מה שנסתר מן העין לא איבד את ערכו. כל אדם הוא עולם שלם, אוצר של כוחות, יכולות וכישורים שהעניק לו בורא עולם. אלא שלעיתים חוויות החיים והמילים שספגנו מסתירות מעינינו את האוצר הטמון בנו.
גם בנפש האדם: מתחת למה שנראה לעין, מסתתר עולם שלם של טוב שממתין להתגלות. לפעמים מבט מאמין, מילה של הערכה או משפט עידוד יכולים לגלות באדם אור שהוא עצמו התקשה לראות.
המילים שלנו הן מזון רוחני לנפש. כשם שהגוף זקוק למזון, כך הנפש זקוקה למילים של אמונה, עידוד וברכה. ובידינו הזכות והאחריות לצייד במזון הזה את כל מי שנקרה בדרכנו.
