אנחנו מגיעים לסוף התורה, קוראים את המילים האחרונות – ומיד חוזרים להתחלה: "בראשית”. אולי יש ברגע הזה תזכורת עמוקה לחיים: גם כשפרק מסתיים, הסיפור שלנו ממשיך. אנחנו לא משאירים מאחור את כל מה שעברנו, אלא לוקחים אותו איתנו אל ההתחלה הבאה.
וזו אולי גם המשמעות העמוקה של שמחה: לא חיים שאין בהם כאב או קושי, אלא היכולת להמשיך לבחור בחיים, באהבה, במשפחה ובתקווה – גם כשהלב נושא איתו דברים לא פשוטים.
שנזכה לפתוח כל פרק חדש באמונה, להודות על מה שיש, לשמור קרוב את האנשים שאנחנו אוהבים ולהאמין שגם כשהדרך לא תמיד ברורה – עוד מחכים לנו רגעים של אור, שמחה וברכה.
