ויקהל – בפרשה הקודמת בני ישראל תורמים לבניית עגל הזהב ונותנים תכשיטים רבים,
השימוש שנעשה בתרומות היה שלילי ביותר,
מחריב לדורותיו! שימוש קלוקל.

לעומת זאת, בפרשתנו אנו עדים לכך שבני ישראל עושים מעשה נשגב ומרומם
בתרומות בעבור בניית המקדש, כל כך מתרגשים וששים לתת עוד ועוד ביד נדיבה
ובלב רחב עד אשר ישנה כמות מספקה ואפילו מעבר לכך,
שנצרך לעצור אותם ומשה מעביר כרוז
ככתוב "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה
אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא".

מסקנה מתבקשת, בכל פעולה ועשייה נבדוק את הבחירות שלנו.
האם הן נכונות מבחינת דעת אמת ורצון אלוקי. פקודי – אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן,
חז"ל מלמדים שלא הכסף שצוברים נחשב אלא מה שאדם מחלק ונותן לצדקות וחסדים.

זה מה ששמור לו כפיקודיו.
אוצרותיו הרוחניים שמלווים אותו כל ימי חייו וגם נזקפים לו לעולם הבא שהם נכסיו האמיתיים!

רוחמה אפרתי – מרצה בכירה בנושאי פסיכולוגיה, תת מודע, יהדות וחסידות