סדום ועמורה
לִסְדוֹם, אַל תִּיכָּנֵס!
רְאֵה – הוּזְהַרְתָּ.

אִם יֵשׁ לְךָ חֲלוֹם,
שֶׁיִּקְרֶה לְךָ שָׁם נֵס –
אֶת חוּקֵיהֶם כַּנִּרְאֶה לֹא קָרָאתָ.

זוֹ עִיר יָפָה,
פּוֹרַחַת וּמְשַׂגְשֶׂגֶת –
אַךְ תְּקַבֵּל "כָּאפָה"
אִם תָּעֵז אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת.

אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה,
שׁוֹמְרֵי חוֹק וְסֵדֶר,
הִתְנַהֲגוּתָם אֲיוּמָה וְנוֹרָאָה
מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל – כְּעֵדֶר.

חָשְׁבוּ שֶׁכּוּלָם לְרַגְלֵיהֶם כַּהֲדוֹם –
אַנְשֵׁי סְדוֹם.
הֵם נַעֲלִים,
עֲשִׁירִים וּבְשֶׁפַע מְבוֹרָכִים.

אוֹתוֹ רָצוּ לִשְׁמוֹר רַק לְעַצְמָם
– לֹא לַחֲלוֹק עִם אָדָם מִלְּבַדָּם.

אַנְשֵׁי עֲמוֹרָה אוּלַי חָשְׁבו שֶׁהֵם עַם אוֹרָה.
אִם מִישֶׁהוּ, חָלִילָה, אֶת חוּקֵיהֶם יְעַוֵות,
דַּרְכּוֹ סְלוּלָה לְעוֹנֶשׁ מָוֶת.
הֵם חֲכָמִים.
רוֹאִים עַצְמָם כִּנְאוֹרִים.
מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר סָרִים וּמְשַׁכְנְעִים עַצְמָם בְּצִדְקַת דַּרְכָּם.

(c) עדנה ויג / "שיר מאיר"