שמחת תורה, הוא חג בו אנו רוקדים ושמחים עם סיום קריאת התורה.
אנו רוקדים ושמחים כדי להכנס לשנה חדשה בשמחה.

אין אנו רוקדים משום שאנו אוהבים לרקוד, אלא משום שיש מצווה לרקוד.
טבע האדם הוא שהרגשה טובה מהווה סיבה טובה לעשייה והצלחה ולהיפך הרגשה רעה,
העיצבון והדיכוי הם שעוצרים את הנפש מלפרוח ולהתרומם.

על ידי מעשים חיצוניים אנו מעוררים את השמחה ואת החוויה הפנימית שבתוכינו,
לכן יש מצווה מיוחדת כאשר רוקדים במחולות להביט לצד המעגל
ולמשוך לתוכו את אותם שעומדים ומסתכלים ומכל סיבה שהיא לא נכנסים למעגל.

ההבנה הפשוטה שאי אפשר להיות שמחים שמחה שלמה ומלאה כשהאחר אינו שמח.
הצורך שלנו להתעניין בזולת, באנשים הסובבים אותנו,
זה היופי בעם ישראל ובמועדיהם המסמלים שמחה, אחדות ואהבה.

חגית דעוס