בפרשה אנו קוראים את טענות האנשים למשה:
למה תתנשא עלינו, הבטחת לנו ארץ זבת חלב ודבש
ובמקום זה הבאת אותנו להמיתנו במדבר,
אתה איש של שררה.

מה רצו קורח ועדתו? כביכול הם ביקשו שוויון בעבודת השם,
כולנו קדושים לכן לכולנו מגיעה אותה קרבה אל הקב"ה.
אך בדרך התבטאותם ופועלם אנחנו למדים שדרכיהם
אינם דרכי נועם ונתיבותיהם אינם שלום.
לא התקרבות הם מחפשים, הם מחפשים הכרה, כבוד, מעמד, כוח.

מתחת לרצון לשוויון מסתתרים מרירות, כעס, קנאה.

במסכת אבות נאמר: "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם".
שלוש המידות האלה מעידות על חוסר איזון נפשי, גופני ושכלי.

הפרשה באה ללמד אותנו איך נראית מחלוקת
ואולי גם איך פותרים מחלוקת.
לא מעלימים אותה, לא מוחקים אותה מעל פני האדמה.
לא מטאטאים מתחת לשטיח.

מחלוקת מצריכה הידברות, ראיית השני שחושב אחרת,
הסכמה לשמוע גם דברים שנשמעים כמו חילול הקודש,
הקשבה גם כשהדברים מפחידים ומרתיעים.

מחלוקת זו הזדמנות להתקרבות, אם נזכור שכולנו במהותנו קדושים,
כולנו ראויים לקרבה, כולנו רקמה אנושית אחת חיה.

המשקיף והמשתקף – סיגל גריבי