עפ"י המדרש קריעת ים סוף התרחשה אחרי שבני ישראל
התחילו את החצייה בתוך הים, הלכו בתוך המים.
ים סוף נחצה רק אחרי שבני ישראל התגברו על הפחד, על העבדות לפחד,
לפעולה מתוך הידוע ומוכר.
ים סוף נחצה רק אחרי שבני ישראל הסכימו לקבל שיש עוד משהו מעבר לסוף הנראה לעין.

בכל אחת ואחד מאתנו קיים לו עבד שכזה, שנאמן לפחד יותר מאשר לחיוּת.
וכל אחת ואחד מאתנו מגיע לרגע בו צריך לעשות את מה שלא עשה אף פעם,
להפנות את הגב להרגל הנוח, לצעוד קדימה כנגד כל מה שידוע.

היכולת הזו להתגבר על הפחד זוהי קריעת ים סוף.
כשאני מזהה שאני מפחדת להיפגע, אולי זה הזמן להשתחרר מהפגיעות,
מתוך הידיעה שקיומי אינו תלוי בזולת?

כשאני מזהה שאני מפחדת שלא יהיה לי, אולי זה הזמן להשתחרר מתודעת החסר,
להתחבר לראיית השפע בעולמנו כשאני מפחדת לשנות אולי זה הזמן להשתחרר
מהנוקשות ולרקוד את הריקוד של החיים?

כשאחצה את ים הסוף הפרטי שלי יתרחש הנס,
תתגלה דרך חדשה. אז אוכל לומר שירה בתוך האהבה שלי, בתוך הזוגיות שלי, במקום שלי.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף