הפרשה היא מראה של החיים, החיים שלנו בהם אנחנו שמים
יותר לב לקללות מאשר לברכות.
כשיש עלינו ברכה אנחנו בד"כ לא שמים לב. אנחנו די רגילים להיות מבורכים.

כשהכול בסדר אנחנו לא מרחיבים. לא מפרטים.
לא ממש נותנים את הדעת ולא ממש שמים את הלב. הכול בסדר זה השגרתי.

אבל כשמשהו משתנה, אפילו הקטן ביותר,
אם יש כאב גרון או כאב באצבע הקטנה ברגל…
זה כבר ממש משבש אותנו.

לזה אנחנו מיד שמים לב ונותנים לזה חשיבות מרבית.
כבר אין שמחה, אין הכרת הטוב, אנחנו סובלים.

הפרשה משקפת את המשקל הרב שאנחנו נותנים לאין בחיינו,
לחסר, לכואב, למפריע. לעומת תשומת הלב הפחותה שאנחנו
נותנים לברכה, לטוב.
כמה מהר אנחנו שוכחים ומאבדים את הצניעות,
מאבדים את האמונה, מאבדים את המקום, מאבדים את הטוב בחיינו.

סיגל גריבי- המשקיף והמש