קריאה בפרשה מלמדת אותי שהסתכלות דרך הקושי וחיפוש
הדברים הלא מאפשרים, חוסמים את הראיה.

אפשר לעמוד מול הפתרון, מול המקום אליו רצינו להגיע,
הארץ המובטחת ולא לראות אותו, הוא עדיין לא שלנו.

אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו לא ראויים לו.
אם אני רוצה להגיע לארץ זבת חלב ודבש שלי עלי להיפטר מהתפיסות הישנות,
מהעבדות לרעיונות שעבדו פעם, לשחרר את המחשבות שממאיסות עלי את הדרך,
שמרחיקות אותי מעצמי, שממיתות אותי במדבר.

כדי להיות במקום חדש עלי לגדול למקום הזה, מקום נקי מדאגות וחף משקרים,
מקום חופשי, מקום שמחובר אל הכוח שלי.

שבוע אני מתפללת לדיבור מלב אל לב. עם אהוביי, עם משפחתי וחבריי.
דיבור שמתאפשר מהקשבה אמיתית, מראיית התמונה מנקודת מבטו של השני,
מקבלה של כל מרכיבי הרגש המתעוררים.
לפתיחת הלב, למחשבה הטובה שיודעת שהכול יתכן, הכול אפשרי, כל עוד אנחנו כאן חיים.

סיגל גריבי
המשקיף והמשתקף