פרשת "אמור" מתייחסת לדיבור בהקשרים שונים.
אמירה כמו אמיר (=צמרת) של עץ, שהוא גבוה, יכולה לרומם
את האדם אליו היא נאמרת וגם מסמלת דיבור בלשון רכה.

הקשר בין האנשים הוא ברובו בדיבור, ורצוי שייעשה באמירה רכה ונעימה.
אמירה באופן רך גורמת לאדם להאזין לנאמר, ואף לשתף ולומר רעיונות משלו.

אמירה נכנסת ללב השומע, יותר מדיבור קשה שיכול ליצור תחושה לא נעימה.
אנחנו יודעים איך ברצוננו שידברו אלינו, איך צריך ונכון לומר דברים ואלו
מילים נעים לשמוע.

בחן עצמך: מהו אופן השימוש שלך בכלִי הדיבור שניתן לך?
האם כאשר תפתח פיך – יאירו דבריך?
כאשר האדם מודע לכך שהדיבור הוא אחד הכלים הנפלאים שיש לו,
הוא מבין שבידיו הבחירה כיצד להשתמש בכלי זה כראוי.
מוטלת עליו אחריות למילים היוצאות מפיו ומהוות
"כרטיס ביקור" המייצג אותו כלפי חוץ.

ניתן לומר: "אמור לי מה ואיך אתה אוֹמֵר ואוֹמַר לך מי אתה".
האם אתה חצוף או מנומס, האם אתה סבלני, חכם שהרי "דברי חכמים – בנחת נשמעים".
יהי רצון שנאמר, וגם יאמרו לנו, דברים באופן הראוי.
אמרת אמירה טובה היום?!

עדנה ויג (c) "הרגשה בפרשה"