הפרשה מלמדת אותי שהגוף והנפש אחד הם, החומר והנשמה קשורים זה בזה.
כשאדם אינו יכול לראות את חטאיו, הם מקבלים צורה מוחשית: בעורו בבגדו בביתו.

מקבלים צורה שלא ניתנת להתעלם ממנה, צורה המחייבת טיפול.
והטיפול דורש הגבלת חופש התנועה, צמצום הכוח, השקעתו בתהליך
אחד- תהליך הריפוי הנדרש באותו רגע.

עפ"י היהדות, הצרעת אינה גזר דין מוות,
אין משמעותה ניתוק מוחלט מהחיים.

הצרעת מאפשרת מצב של מעבר, מהתבודדות והתכנסות,
דרך עבודה אישית של הכרה עצמית עד לחזרה מחודשת לחיים
במצב של טהרה, מצב של מוכנות לחיים מלאים ופוריים.

השבוע אני מתפללת ליכולת לרכז את הכוחות למקום אחד,
לא להתבלבל, לא להתפזר לכל עבר,
להיות נוכחים וממוקדים לעשייה טובה מועילה ומהנה.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף