הפרשה עוסקת בהקרבת הקורבנות, ומכאן אפשר ללמוד שהלימוד עצמו,
ההתכוונות, ההבנות שנלמדות, תהליך ההתקרבות שהאדם עובר חשוב יותר
מהקורבנות שהוא מקריב.
למשל: חשוב יותר שאלמד להיזהר בדבריי ובמעשיי ולא לפגוע בשני,
מאשר אקריב מילות סליחה או אפילו תשלום כספי לפיצוי.
הקורבנות נועדו לחזק את האדם בזמן משבר, לאפשר לו לבקש סליחה,
לומר תודה, לתת נדבה, אבל הקורבנות (והתפילות שהחליפו אותם אח"כ)
הם רק אמצעי, הם לא המטרה.
המטרה היא חיים טובים ושלמים, ללא פגיעה בזולת,
מתוך הכרת תודה ועשיית טוב. וכשזה לא מצליח, יש אפשרות לכפר.
אך צריך להיזהר מהפיכת הסדר הנכון. צריך להיזהר מהפיכת
האמצעי למטרה, להיזהר מכך שמרוב שנדקדק בתורת הקורבנות
נשכח לעסוק בתורת החיים עצמם.
סיגל גריבי
המשקיף והמשתקף