אחרי שבועיים לא פשוטים שציינו את 6 מיליון הקדושים שנרצחו בשואה,
ועוד 23,447 חיילים שנתנו את נפשם למדינה שלנו. עכשיו אחרי הקדושים הללו,
נותר לנו לחיות ולבחור בחיים כי במותם ציוו לנו את החיים.
והרי זה טבעי שאחרי מוות מגיעים החיים.

פרשת השבוע עוסקת בחיבור האינטימי והקדוש בין גבר ואישה.
מכוון שאיני מגיעה מרקע דתי ומטרת כל התורה להתאים אותה לימנו.

חשבתי רבות על הנושא איך ניתן להציג משהו שהיום כל כך פתוח, חופשי.
חשבתי רבות על טהרת "הבית הפנימי" שלנו וככל שחשבתי הבנתי דבר אחד.
ככל שנלך עם צו הלב, שמוביל אותנו ומכבד אותנו באהבה הדדית וברצון חופשי.

זו ההטענה הכי טובה שנוכל לקבל, אך ברגע שאנו צריכים להיות מעורפלים,
מפוחדים שיכורים כמעט עד אובדן חושים או מרצים מישהו או מישהי אז אנחנו
מפספסים את צו הלב ולמעשה הופכים את בית המקדש שלנו הלא הוא הלב
של כל אחת ואחד לצלקת.

הרי כל הסוד בתורה הוא "אהבת לרעך כמוך."
והתיקון שלנו כעם הוא אחד ואהבת לרעך כמוך, כי כולנו אחד,
אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו תלויים במישהו אחר,
כמה זו שרשרת אנושית שמחוברת יחדיו,
כולנו בסוף רוצים אותו דבר להיות אהובים ונאהבים.
והרי זו כל מהות הבריאה

זכרו כי הכל, אבל הכל ניתן לשינוי simple as that

שלכם
הילה סידי
מייסדת simpleasme.com