"ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה… ומים אין לשתות" (כ,ה)
"נעברה נא בארצך, לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר…" (כ,יז)
"אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל…"(כא,ה)

המשותף בין הפסוקים הללו ואחרים הם המים המוזכרים תכופות לאורך כל הפרשה.
לא רק במדבר המים הם מקור חיים וחסרונם הוא חלילה מוות.
אנחנו שהתברכנו בשפע מים, כדאי שלא ניקח זאת כמובן מאליו.
שנעריך באיזו קלות הם זמינים לנו:
לא צריך ללכת רחוק, לשאוב אותם, להביאם מרחוק, אין עליהם הקצבה
כמו במקומות מסוימים בעולם, פשוט פותחים ברז ויש מים בשפע.

אני מזמינה אותנו להתייחס למים בתשומת לב ובהודיה.
כשם שהנחש ממית או מחייה, כך המים: נבזבז אותם ויאזלו זה מוות,
ואילו אם נשתמש במידה הנכונה, נודה בליבנו עליהם בכל פעם כשנפתח
את הברז (או כמעט) הם ימשיכו להיות מים חיים ומחיים,
אותנו ואת הדורות אחרינו.

בתודה על שפע המים
חודש טוב וקיץ בריא.

נחמה טייכטל – סבתא בישלה שיחה