איך נפצח את סוד האושר של העולם?

בפרשת השבוע מסופר על מצוות ביכורים.
לקחת את הפירות הראשונים שצמחו לנו, להעלות אותם לבית המקדש
ולהקדיש אותם להשם. כן כן, דווקא את היפים והמובחרים,
שצמחו סוף סוף לאחר העמל, לא שומרים לעצמנו.

מדוע?

מצד הכרת הטוב. פעולת הנתינה מכניסה בנו את ההבנה שלולא
קיבלנו סיוע מלמעלה, כל הטוב והצמיחה לא היום כאן. ועל כך יש לומר תודה.

כאשר אנו מפנימים כי כל מה שהשגנו וקיבלנו אינם בכוחותינו האישיים
אלא כח עליון שסייע לנו בזאת. אנו מעריכים את מה שיש לנו ומוכירים תודה על כך.

היכולת לראות את הטוב בחלקנו. להעריך.
ממלא אותנו בשמחה פנימית אמיתית על השפע שאופף אותנו.
שום דבר לא מובן מאליו.
הכל זה מתנה.
ואם נתבונן כך על כל פרט בחיינו ונאמר תודה, נרגיש את הלב מתרחב באושר ושלווה.
יש מי שמלווה אותנו בכל צעד ומעניק לנו את הצרכים והכוחות.
כי סוד האושר הוא פשוט לעצור. להביט ולהודות.

שיפי – מחברת ומנחה סדנאות העשרה בחסידות