"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ".
השילוב הזה בין השמים- הגדולים שאין להם סוף,
לבין הארץ הנמוכה והשפלה.

כל אחד צריך לדעת מתי להנמיך את עצמו בענווה
ולהרגיש שהוא עפר ואפר, בלי סיוע משמיים ומתי להרים לעצמו,
להרגיש חשוב ואין סופי כמו השמיים, שבשבילו נברא העולם.

האיזון הזה בין ענווה וביטול לביטחון עצמי והרגשה שיש לי ערך,
הוא עבודה של כל החיים, תמיד צריך לשים לב שאנחנו לא
מתרוממים מידי ומרגישים גאווה ולא מנמיכים מידי ומרגישים עצבות.

שימו לב מה אתם לוחשים לעצמכם בשקט והאם זה הזמן
הנכון ללחישה הזאת? יש בכם שמים, יש בכם ארץ, רק היו
קשובים לעצמכם ולמדו לאזן ביניהם- וכך "תראו כי טוב"

שמרית אלבז