פרשת כי תשא מלמדת אותי על הקושי באי הידיעה ועל
חשיבותה של ההמתנה.

כשאני עושה פעולה כדי להתגבר על אי הידיעה אני
מתקיימת מתוך המוכר והידוע. הָמְתָנה מאפשרת למשהו חדש להגיע.

אני מניחה את כל ההרגלים, הבטחונות, ניסיון העבר שלי בצד,
לא נאחזת בהם ולא מנסה למצוא תשובה דרכם וממתינה.

אני ממתינה עם חוסר השקט, עם הפחד, עם השאלה, ממתינה לתשובה.
כשתגיע התשובה היא תהיה בהירה, ברורה ומדויקת, אולי כמו לוחות הברית הראשונים.

אך כשאני לא מצליחה להמתין, כשאני מחפשת למצב חדש תשובה ישנה- אמצא את עצמי
עובדת מסכה. נוצצת, חדשה, מפתה, אבל מסכה חסרת לב, חסרת חיים.
אז אשאר בלי תשובה, בלי נחמה.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף