בפרשה מופיעות מילים של אמירה ודיבור.
הן מלמדות על חשיבות המילה המדוברת והכתובה השייכות לכל תחום בחיים.

יש לאדם כלי שהוא יכולת הדיבור ויש אפשרות לבחור מה לומר, למי וכיצד.
ניתן לבחור ב"אמירה" – לדבר ברַכּוּת ובנעימוּת, לומר מלים טובות, ללמד
נושאים שונים ולהסבירם היטב ואף לומר מחמאות ותשבחות ובכך לחזק,
לעודד ולתת כוח לשומע לפעול בעצמו ולהתקדם עוד ועוד.

יש שהרגילו לשונם לומר מילים בוטות, לנבל את פיהם בקללות,
לדבר דיבורים בטלים, דברי ליצנות, רכילות ולשון הרע. כאשר האדם
מודע לכך שהדיבור הוא אחד הכלים הנפלאים שיש לו, הוא מבין
שבידיו הבחירה כיצד להשתמש בכלי זה כראוי.

מוטלת עליו אחריות למילים היוצאות מפיו. ניתן לומר:
"אמור לי מה ואיך אתה אוֹמֵר – ואוֹמַר לך מי אתה". האם אתה חצוף
או מנומס, האם אתה סבלני והאם אתה חכם, שהרי "דברי חכמים – בנחת נשמעים".
תאמר, תתבטא, אל "תחסום" את פיך מלומר את דעותיך ורעיונותיך, אך זכור
כי "מוות וחיים ביד הלשון".

(c) עדנה ויג, מחברת הספר "הרגשה בפרשה"