העולם צועק שוויון. ביטול גבולות. ביטוי זהה.
פרשת השבוע מביאה לנו זווית אחרת.

בפרשה מתואר התקוממתו של קורח על הבדלי המעמדות בעם.
הוא פונה בטענה למשה רבינו על התנשאותו מעל העדה ודורש שוויון וכהונה.
נשמע אידאלי ומאחד אך התוצאה היא הרס ופירוד.

אחידות אינה אחדות. ונתינת מקום וביטוי זהה מבטלת את הייחודיות שלנו.
נתינת כהונה לכולם אינה הפיתרון ודווקא הפערים והתפקידים השונים מעניקים משמעות לכל אחד.

לכל אדם התפקיד המיוחד עבורו שדרכו הוא משפיע על העולם.
כשאנו שקועים בליצור שוויון, לצעוק על מה שלא קיבלנו. להשיג את הדשא של השכן או להתלהם על הפערים שסביבנו, פספנו את הנקודה.

במקום להיות עם הפנים החוצה נתמקד בתוכנו. במילוי המשימה האישית שיועדה דווקא עבורנו. בלהוציא מתוכי את מה שאני יודע ומוכשר.
נגיע לעולם טוב יותר ומואר.

שיפי – מחברת ומנחה סדנאות העשרה בחסידות