הנוסטלגיה המזויפת שכולנו מכירים עד היום, יחד עם זכרון
קצר של שעבוד המר והנורא הם הכלים המשמעותיים ביותר
להתקדמות, ההבנה שהחיים הם כאן.

ועכשיו בפרשת השבוע, ״בעלותך״, העם מתחיל להתגעגע
למצריים ומייצר תרבות של קיטורים ותלונות, בלי לשים לב
למציאות הנהדרת שהם זוכים לחיות בה ולכן יש לעצור את
אותה נוסטלגיה דימיונית שבאה לידי ביטוי בגעגוע לעבדים
הנמלטים של מצריים.

הדבר היחיד הקיים הוא הרגע הזה.
לא אחת אנשים מחפשים תירוצים ולגיטימציה להישאר
ניצבים במקומם, גם אם הם לא במקום שטוב להם, כאשר
אחת המלכודות הקלאסיות זה התרפקות על העבר.

לרוב זה כרוך בשקר עצמי ועיוות העובדות של מה שבאמת
קרה ומה שבאמת חווינו, אלא בראש ובראשונה זה מפריע
לנו להיות מאושרים בהווה האפשרי לנו.

ההשוואות הללו לנוסטלגיה אשר כל תפקידם הוא לשמר אותנו
תקועים במקום.

יציאת מצרים אינה רק אירוע פיזי אלא תהליך מתמשך,
עד היום, של יציאה מעבדות לחירות.

שנזכה לצאת לחרות אמיתית

רונית מרום – אדריכלות ועיצוב פנים יו״ר קבוצת דרך הלב