"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ויקרא כ"ג).
ערב סוכות, י"ד תשרי תשפ"ה, השנה לסוכה משמעות נוספת, כך לפחות אני מאמינה.
מעבר לשבעה ימים שנשב בסוכה, נאכל ונתפלל, הסוכה השנה מהווה בית ללבבות. 

יש מי שסוכתו נותרה בודדה, נטושה מאז ערב שמחת תורה בשנה החולפת, אבל
אולי דווקא אותה סוכת שלום הנמצאת בצפון הרחוק או בדרום
תהווה מקום מגן, מקום תפילה ונחמה לעוברי האורח?

אולי אותן סוכות שהרגישו עצבות ובדידות במשך שנה,
שעמדו איתנות למרות כל הזוועות והחושך,
יהיו אור גדול ובית זמני ללוחמים? לכוחות הביטחון? לאזרחים שבחרו להישאר?
ואולי נס גדול מזה יקרה – הסוכות תהוונה מקום מפלט בטוח
לחטופים ולחטופות?

כמו שהסוכה מסמלת את נצחיות עם ישראל, כך גם אנחנו,
מתוך ההריסות נצמח חזקים יותר. אוהבים יותר.
מאמינים יותר בחשיבותה של האחדות, כי אין לנו ארץ אחרת.

חלי לוי – מנחת סדנאות כתיבה רגשית.