תובנה מוארת: אנחנו חיים בעולם וורבלי ותקשורתי בו לכל אחד יש מה לומר בכל עניין, אם בדיבור פנים אל פנים, התכתבויות בקבוצות או ציוץ ברשתות.
בחסידות מוסבר שבאמירת לשון הרע נפגעים שלושה: המדבר, השומע וזה שדיברו עליו. למדבר ולשומע יש בחירה להימנע מהמעשה הנ״ל והגיוני שישאו בתוצאות, אך מה אשם האדם שעליו השיחה נסובה? לדיבור יש כוח מיוחד להוציא דברים מן ההעלם אל הגילוי.
המילים שלנו משפיעות על המציאות. כאשר מדברים על רע שיש בזולת, גורמים שהרע המצוי בו יהיה גלוי ופעיל יותר. כך שגם למדובר נגרם נזק משיחת הרכילות שנעשתה. "מרובה מידה טובה ממידת פורענות"- העוצמה של הדיבור השלילי יכולה ללמד אותנו על חשיבותו של דיבור חיובי. כשמדברים דברי שבח על הזולת, גורמים לטוב שבו להתחזק ולהתגבר.
