למצווה להיות קדושים מצטרפת עכשיו מצוות האהבה.
האהבה המבדילה. ואהבת לרעך כמוך…ואהבת- מצוות האהבה.

בעזרת האהבה אני מבדילה את עצמי משאר העמים ובעזרתה
אני מבדילה את עצמי מרֵעִי. והיא מביאה אִתה את רעיון ההשתדלות,
את רעיון ההתכוונות והרצון.

זו עבודה משתלמת כי נתינה, התחשבות ויושר שבאים מאהבה ולא מכפיה,
מוסיפים לכוחי ולא גורעים ממנו, לרעך- רעך, האדם השני, הוא בשפתה
של מורתי ימימה אביטל: הגורם המֵזָמן. התפקיד שלו הוא לשמש לי מעין מראה,
להראות לי איפה אני נמצאת.

האם אני מפריזה, מחסירה, או מדייקת. מתוך צפייה על ההתנהגות שלי
כלפי השני אני מזהה: איפה אני חסרת סבלנות, איפה אני שיפוטית,
איפה אני ילדותית… דרך הצפייה שלי על השני, אני יכולה ללמוד על עצמי.

כמוך- ההתנהגות שלי החוצה משקפת את ההתנהגות שלי כלפי עצמי:
דורשת מעצמי, לא מקבלת את עצמי, לא סולחת לעצמי, לא סבלנית כלפי עצמי,
איפה הלב שלי סגור- כלפי רֵעי וכלפי עצמי.

המצווה היא להתחבר לאהבה. לאהבה שבתוכי,
דרכה לתת לעצמי ואז אוכל לתת לרעי.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף