בפרשת השבוע מוזכרת חשיבות החיבור בין מישור החיים
הארציים לבין המישור הרוחני, ההתעלות הרוחנית.

הכהן הגדול בתום עבודת היום עליו לעזוב את המשכן
ולשוב אל אשתו וברגע הזה ישנה שלמות משום שההתעלמות
הרוחנית שהכהן חווה במשכן מקבל מקום במישור הארצי,
השיתוף של הכהן הגדול את רעייתו מחבר בין שני העלומות.
זה לא נשאר רק ברמת החוויה והרוח אלא מתחיל לרדת אל העולם
בצורת מילים, מלבושים ויוצר חייים, המשכיות.

הפרשה השבוע מפגישה אותי עם השבוע שחלף, עם ימי הכאב
והאובדן שמשפחות רבות נושאות בתוכם ובתוך הכאב נוצרים
החיים ע״י השיתוף והסיפורים ובזכות רגעים אלו אותם נשמות
שנעות במרחבי הזמן מקבלות מקום, מקבלות גוף,
הזיכרון שלנו אותם בליבנו מאפשר להם מלבוש גם ללא הגוף החי,
החיבור הטבעי לשם הפרשה מדוייק כל כך ״אחרי מות קדושים״.

השבוע עמדנו לזכר אותם קדושים והיינו לרגע בהתעלות
רוחנית של אחדות הנושאת בתוכה את הכאב ואת הקדושה,
לתפילה לימים של שלום, אחדות וחמלה.

מירה הקר – ריפוי גוף נפש דרך ההקשבה