הפרשה השבוע מדברת על הקדושה וטומאה,
מצד אחד היא מדברת על הכהן הקדוש,
התפקיד שלו ומצד שני מדברת על המת.

הפרשה מסבירה שלכהן אסור להיות במחיצת מת,
ואני רוצה לדבר היום על "המתים המהלכים".

כמה מאתנו רוצים משהו ומוותרים על עצמם,
בגלל תירוצים שונים הכסף, הפחד, או כי הם לא מאמינים בעצמם.
או לא מוכנים לשלם את המחיר על מנת לזכות במה שהם רוצים.

ובכך אנחנו חופרים לעצמנו את הקבר בעודנו בחיים.
לכל אדם יש סיפור, לכל אדם יש גשר צר מאוד לעבור בו ולבחור בחיים.
ברגע שתשכילו ותבחרו לעבור את השער הזה, תהפכו ממתים לחיים,
ומטמאים לקדושים כי בחרתם והאמנתם בעצמכם.

הדבר הנוסף שהפרשה מדברת עליה זה על איסור לקלל,
ואיסור לקלל את הנפש שלנו ובטח לא של אדם אחר.
כי ברגע שאנו עושים זאת אנו הורגים את עצמנו.

אמא שלי תמיד אמרה "נפש האדם קדושה היא,
לב האדם הומה הוא" (חדוה סידי ז"ל)

מי ייתן שיהיה לכם את האומץ ואהבה לעבור בשער
החיים זה כבר תלוי רק בכם השער כבר פתוח.

שלכם,
הילה סידי
מייסדת simpleasme.com