תובנה מוארת: ״אמור להם״, ואני שואלת: למה צריך להגיד לנו? אנחנו לא יכולים שיגידו לנו ישירות? אנחנו לא יכולים לזהות מה נכון לנו? והאמת… שלא! למה? כי לימדו אותנו לעשות הכול כדי שכולם יהיו מרוצים, וללכת על ביצים, וזה בדיוק מה שמקטין אותנו ומצמצם אותנו, ומפה המסלול ברור: תחושה תמידית שיש בנו הרבה יותר, אבל זה לא מתבטא החוצה. ובואו נודה — כמה עוד אפשר לחיות ככה? לחנוק את הטוב שבנו? את היכולות ואת המתנות שבאנו להגשים בעולם – שהנשמה שלנו באה להגשים פה?

וזה קטע שהפרשה הזו באה בדיוק בתקופה שבין עצמאות לשבועות – מ.ת.ן תורה – כדי להזכיר לנו: שעצמאות אמיתית זה לא לצעוק – ״חופש״ או ״לעשות שבא לי״, אלא – זה תרגול יום-יומי של גבולות, שיעזרו לנו להעניק את ה.מ.ת.נ.ו.ת שלנו בלי להתכווץ ובלי להישאב. סוף סוף נרגיש מסופקים – מעצמנו.

בתיה יגור – עוזרת לך לשחרר את הפקק ולהגשים את עצמך

כתב היד שמופיע ״ב״ה, תובנות מוארות ושבת שלום״: הוא כתב ידו של אייל קליין ז״ל שנפל במלחמת ״חרבות ברזל״.
הפונט עוצב מתוך כתב ידו במסגרת המיזם המרגש "אות חיים"