פרשת השבוע פותחת במצוות שמיטה, "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לארץ."
אנו למדים דרך הפרשה על משמעות האמונה ומהי בחיינו?

בשנה השביעית מבקשים מאיתנו להניח לאדמה… ולסמוך על כך שפרנסתינו
אינה תלויה בדבר להפך אם נאמין ונרפה שם השכר מבורך יותר.

בעצם אם ניקח את זה לחיי היום יום שלנו נשכיל לדעת כי הברכה
אינה תלויה בשעות עבודה או בכמה אני מרוויחה אלא ביכולת שלי
להאמין כי מי שדאג לפרנסתי אתמול ידאג לה גם היום.

אנחנו אוחזים בשליטה שיקרית שבה אנו חושבים שהבריאה
מתקיימת מתוך תנאי שאם אז… ובכך מייצרים בתוכנו פחדים שמציירים
אצלנו תחושת חוסר תמידי… שלא יספיק לנו, שאני לא אצליח, שלא יהיה לנו וכו'…
ובעצם יוצרים חוסר אמון בשפע הקיים וחוסמים אותו ואז בא הקושי הארצי,
כי קשה לנו להרפות ולשחרר ובמקום להיות עסוקים בהרגשה- אנחנו
עסוקים באיך לתפעל את מה שאנחנו רוצים, בתחושה שאנחנו
מנהלים את העולם ובעצם מפרים את האיזון של החופש הנשמתי.

הפרשה באה לחזק בנו את האמונה ויותר מזה את הידיעה הפנימית
שלנו לגבי השפע, זה יכול להתבטא ברובד הזוגי, ברובד המקצועי,
ברובד של הפריון, ברובד של הפרנסה…

הידיעה כי השפע קיים ואנחנו צריכים לעשות השתדלות ולהכין את היסודות,
אך לא לטעות ולחשוב שרק אם נפעל זה יקרה…
יש את החלק שלנו ואת החלק של הבריאה וברגע שנכיר אותו
נחייה חיי שפע ומעבר לזה חיים מתוך ברכה וחופש שאינו תלוי בזמן ובמקום.

מירה הקר- הדרך להקשבה מתחילה מבפנים