אני קוראת בפרשה זו דברי הנחייה לחיי היום יום. ב
דיוק כמו שאומר לילד שלי: אני פה אתך ובשבילך.
תבחר בדרך שנכונה לך ואני אתמוך בך.

אבל אם תחליט לא להתאמץ, לא לעבוד,
לא לתת מעצמך, לא לגלות רצון ועניין,
לא אוכל לעזור לך אלה תוצאות המיאוס
וחוסר העניין שלך בחייך.

וגם לגבי עצמי, כשאני עושה את מלאכתי בלי רגש, בלי שמחה,
בלי התלהבות. כשאני רואה במעשיי חובה ולא מצווה,
כשאני רחוקה מהרצון האמיתי שלי ועובדת על אוטומט
אני מאבדת את עצמי לדעת.

אני מתרחקת ממקור השפע שלי, מהשמחה שלי,
מההקשבה ללב שלי, למהות שלי, לרצון האמיתי שלי…

הפרשה נותנת סימני דרך איך לחזור הביתה:
לא להתייחס לדברים כמובנים מאליהם,
לא להתייחס לצרות שלי כיד הגורל,
לדעת שהכוח שלי הוא באחריות שאני לוקחת על חיי.
למצוא את השמחה, את הרצון, את הרגש הטוב,
את הנתינה האמיתית. להתרחק מהשעמום, המיאוס והגועל.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף