בפרשה זו בני ישראל חווים שחרור מעבדות בדרך של ניסים ונפלאות והזדמנות ליציאה לדרך חדשה, ובכל זאת הפרשה מלאה בתלונות וקיטורים: כל מטרת הנס הגדול היתה אך ורק כדי להוציא אותנו מהמקום הנפלא שנקרא מצרים ולהביא אותנו למות במדבר…
המילים המרות האלה, שמתבטאת בתלונות בני ישראל, משקפת את הפחד שלהם. אדם שפוחד, אדם ללא אמונה וללא ידיעה, מבקש לשוב למקום האחרון שהיה בו. הוא עושה אידיאליזציה למקום אותו הכיר: מערכת יחסים גרועה, מקום עבודה מנוכר… כל מקום שהייתי בו עדיף על הלא ידוע הזה.
הפרשה מלמדת אותי לשים לב לקולות האלה בתוכי, הקולות האלו מלמדות אותי שאני כנראה מפספסת פה משהו. משהו שהפחד והכאב על מה שהשתנה לא מאפשר לי לראות, איזה נס שקורה עכשיו בדרך לארץ זבת חלב ודבש, בכי וקיטורים לא עוזרים, הם רק מפוררים ומפרידים ובנוסף הם מזמנים את עמלק, הספק, שמגיע להילחם בי כשאני חלשה ומפולגת.
