טקס הקרבת הקורבן שמופיע בפרשה הוא טקס המבטא
היטהרות נפשית ונכונות להיפרד מחלק שמיותר עבורי ע"י מעשה חיצוני סמלי.

זהו ביטוי לתהליך נפשי ולא מכשיר להכשרת חטאים.
הקורבן מתואר כרכוש הטוב ביותר ברשותו של האדם.
רכוש, משהו שהאדם קיבל והוא מחזיר לאלוהיו.
אין אחיזה בחומר.

על איזה דבר שנראה לי יקר וחשוב אני יכולה לוותר?
דבר שהגיע אלי אבל הוא לא באמת שלי?
האם יכולה לוותר על תואר? מעמד? רכוש? סמלי סטטוס?
האם אני מוכנה לוותר על אחיזה בילדי?

ספר ויקרא מלמד שקרבן אמת אינו נתינה לה' בלבד,
הוא גם (או בעיקר?) נתינה לעצמי.
לתת לעצמי חופש מאחיזות בחומר תמורת סליחה אמיתית.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף