לאחר עמל ויזע העץ הצמיח את פרותיו היפים. "ולקחת מראשית כל פרי האדמה".
הגיע עת להוקיר תודה ולהעלותם לבית המקדש.

אך פרשתינו מורה ליהודי העמל והמאושר "המתן".
חכה עד שאחרון היהודים יקבל את חלקו בארץ המובטחת.
מדוע? לשם מה לעכב את מתן התודה והבעת השמחה הנדרשת?.
הפרשה מספרת לנו שהשמחה שלנו לא שלמה.

נכון, אכן קיבלת ועיבדת את חלקת אדמתך אך כל עוד יש אחד מעמך
שטרם הגיע למנוחה ולנחלה- שמחתך אינה מושלמת.
זוהי אחדות אמיתית.
מסירות של עם אוהב שמבין שהטוב הפרטי שלי הוא לגמרי אינו שלם
כל עוד יש אחר שכואב או סובל. ואם זכיתי לחיות את חיי בשקט,
עלי להביט סביב ולראות כיצד אוכל להיטיב עם השני.
להכניס אור, לתת מעצמי עבור אלו שזקוקים לכך.

הניחו בצד את ההבעה המתחסדת ותחושת הגאווה שהנתינה פעלה בכם.
בסך הכל נתתם לעצמיכם.
הבאתם עליכם את השמחה האמיתית והשלמה.
בואו נמשיך לחתור למען האחדות. נביא יחד את הברכה. לטובתכם. לטובתינו.

שיפי – מחברת ומנחה סדנאות העשרה בחסידות