מחשבות שנאה וכעס פוגעות קודם כל בנו,
מילות יאוש ודיכאון מביאות עלינו מציאות חשוכה.
חוסר קבלת המציאות מחזיר אותנו שוב למצרים, למקום צר.

איך זה שרוב העם בחר בחירה שגויה? רק בגלל שאני חושב אחרת? איך זה שפנינו לאבדון?
רק בגלל שאני רואה רק את הדרך שלי?

זו לא חוכמה לחבק ולאהוב כשהכל הולך בדרכי.
זה לא מספיק להתלכד ולכבד כשאנחנו במצב מלחמה.

פרשת מצורע מלמדת אותי שטוהר הלשון הוא הבסיס לקיומנו בארץ הזאת,
הוא המאפשר לבנות מבנה יציב, מבנה חזק, מבנה נוגד ריקבון.

צריך לשמור על לשוננו וגם על מחשבותינו כדי שהבית שלנו יהיה מטוהר,
כדי להרחיק ממנו ריקבון ורפש. העבודה הזו מוטלת על כל אחת ואחד מאתנו.

מי שמנקה את ביתו מידי שבוע ומי שעורך ניקיון יסודי לפסח. על כולנו
לזכור שזה הבית שלנו. בואו נשמור עליו ביחד. נקבל, נסכים, ננשום,
נכיל ונבין.

שתהיה שבת טובה, שבת של מילים יפות.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף