"כי תבואו אל ארץ כנען… ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"

"בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל 40 שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן". (מדרש ויקרא רבה)

ארץ ישראל של תקופת בית המקדש.

אדם קם בבוקר ומגלה כתמים ירקרקים, מבשרי רעה, על קירות ביתו. הכהן המוזמן מאשר את חששו הנורא מכל. נגעים. איתות שמימי כי המילים הרעות שדוברו בין קירותיו, הרוח הרעה, השפיעה על החומר. אין תקנה, מלבד להרוס את הקירות אכולי שנאת החינם.

אדם מרגיש שחרב עליו עולמו. ביתו נחרב מול עיניו, אבן אחר אבן. והנה פתאום, מתגלה מטמון. ניצוצות של אוצרות טמונים מלפני שנים, מחכים להתגלות. מה שנראה כאסון, כאבדן- מתגלה כמתנה משמיים.

אדם מגלה שגם החורבן – הוא הזדמנות. להתחיל מחדש, משהו טוב יותר. להוציא את האוצר הטמון, לבנות בית חדש, טהור יותר, נקי משנאה ועין רעה, בית של מילים טובות, של אחדות ושל אהבת חינם.

שנזכה גם אנחנו, לגלות את האוצרות הטמונים בנינו להריסות.

תמר (טל) פיש

• – – – – – – –

קרדיט לטקסט ״שבת שלום״ כתב ידה של יעל לייבושור ז״ל שנפלה במלחמת ״חרבות ברזל״ וזה הודות למיזם המרגש ״אות חיים״

– – – – – – –