שלושה דברים עושים את הארץ לטובה: מקורות מים- אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם
עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת אדמה פוריה המאפשרת גידולים-
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶןוּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ מואוצרות טבע-
אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.

אני קוראת את המאפיינים האלה ורואה את הברכה.
ברכה המתאימה לארץ שלי וגם לי. מתי אני מבורכת?
כשאני יונקת ממקורות המים שלי. מהדברים המחיים אותי,
כשאני מוצאת את מה שמרווה את צמאוני לידע, ליצירה, לעשיה.

כשיש לי קרקע פוריה לעמול בה. כשיש לי מקום בטוח,
כשיש מקום שיקלוט את ההשקעה שלי ויצמיח ממנה פירות,
כמו משפחה, קריירה… כשאני מגלה את האוצרות שבי,
מחוברת ליכולות האישיות, למתנות המיוחדות,
לכשרונות ויודעת להשתמש בהם כדי להרבות טוב בעולם.

כשיש חיבור למקור השפע החיצוני ולמקור השפע הפנימי,
כשאנחנו מתמלאים מהטוב שקיים בעולנו ונותנים לו מטובנו,
כשיש חיבור לשפע ותודעת שפע, לא צריך לאגור לשעת חרום,
לא צריך לחסוך לשעת צרה.
השפע קיים תמיד, היצירתיות לא מפסיקה, המעיין לא מתייבש.

בפרשה זו אני לומדת היכן שרויה הברכה:
במקום של חיבור לשפע, במקום של יצירה,
במקום של עשיית טוב ובמקום של התפתחות.
ההגעה אל הארץ המובטחת, אין פירושה שאין צורך לעשות כלום.
להיפך, הארץ המובטחת היאהמקום בו הפוטנציאל קיים כולו
ויש לי ההזדמנות לממש אותו לטובתי ולטובת הכלל.
מקום בו אני דואגת לצרכיי, בונה את ביתי, שמחה בקיומי ויודעת לברך ולומר תודה.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף