העם עומד לפני כניסתם לארץ.
לאורך הפרשה יש תיזכורות של העבר- הדרך הקשה שעברו עד כה,
וישנם תיאורים על העתיד- הארץ אליה יגיעו. ובאמצע הפרשה ישנו
פסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ".

פסוק זה מתחייס להווה, הוא מזמן להתבונן עתה = מה שה' מבקש ממך כעת?
כמה חשוב להתבונן בעבר ובעתיד, אך הכי חשוב להיות נוכחים ולהתרכז
במה שקורה כאן ועכשיו.

כמה אנחנו באמת מצליחים להיות נוכחים רק במה שאנו עושים?
בדור שלנו, הבקשה הזו מורכבת מהשאיפה קדימה להצלחה,
והמדיה – הדורשים מאיתנו להיות מחוברים כל רגע, לתעד הכל,
ולחשב מה אני אעלה ואשתף ברשת, התכתבויות מה עושים היום/ להשתבץ…
אחרת נפספס, ואז עלולה להיות חוויה קשה.

אנו בליבו של החופש, הוא יכול לחלוף מהר בלי שהרגשנו והצלחנו להנות ממנו,
ולרוב זה מפני שאנחנו לא מצליחים להיות נוכחים.

הפרשה מזמנת אותנו להיות נוכחים בכאן ועכשיו, חופש זו הזדמנות להיות
עם המשפחה וחברים. מותר ומבורך להניח את העבודה ואת הפלאפון בצד,
ולראות בכך נפלאות, כך נקבל את עצמנו בחזרה מחדש מחוברים להווה.

ענבל בן מאיר – מטפלת רגשית באומנות