עפ"י התורה חג פסח הוא ראש וראשון לחגים.
שמתי לב שבאופן משונה (או באופן הגיוני), פסח דומה מאד
לראש השנה שבתשרי וליום כיפור. בשניהם אנחנו מדברים
על התחדשות, על התמרקות, על פרידה ממה שמיותר בחיינו
ובחירה מחודשת בטוב.

המורים גדולים שלי מלמדים אותי שאת המיותר שבנפשי,
את מה שחוסם את האור הפנימי שלי אני מוזמנת לנקות
ע"י השמחה, ע"י ראיית הטוב וע"י פעילות מתוך הטוב.
לשמוח בחיי, במתרחש סביבי.

כשאני מרשה לעצמי לשמוח באמת מכל היש, להתחבר
באמת למה שחשוב, לא נשאר הרבה מקום לפגיעות,
לרוגז, לתוקפנות ולמחשבות המרגיזות.

כשאני מגדילה את השמחה, את ההסכמה והקבלה,
אני מגלה שאין לי צורך בכל המשענות, החסימות,
ההגנות המיותרות. פתאום באמת יותר קל בנפש,
בגוף ובנשמה.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף