"ואת בניו תקריב והלבשתם כותנות ומשחתם לכהונה  לדורותם"

 עוד מילדותנו מולבשים עלינו "מלבושים" מסוימים כמו "ילד טוב", "ילד רע", ומאוחר יותר גם אנו מלבישים על עצמנו בגד או זהות  כמו "אני רגישה", "אני ביישנית", ולפי המלבוש  אנו "משחקים את התפקיד", כלומר מתנהגים בהתאם. בזה אנו מקריבים כביכול  אפשרויות אחרות, כובלים את עצמנו בזהות  המסוימת.

בנוסף אנו מזהים עצמנו עם תפקיד אותו אנו ממלאים בחיים המשפחתיים או המקצועיים   כמו "אמא", "בת", "מורה" או "עורכת דין".

מניסיוני, אחד הפחדים הגדולים, אם לא הגדול שבהם הוא איבוד הזהות שלנו תהא אשר תהא.ואי לכך כדאי שנבין שכל הזהויות הללו כולל גופנו (כן), הם לבושים שזמנם קצוב והם עתידים להיות מופשטים מאתנו. מה שנשאר הוא המהות האמיתית שלנו שזו הנשמה שהיא נצחית. ידיעה זו יש בכוחה להוציא אותנו מעבדות החומר לחירות של הרוח.

נחמה טייכטל – סבתא בישלה שיחה