בפרשתנו אנו מצווים על מצות הצדקה. חסד זו אחת המידות שדרכם עובד העול.
אנו מקבלים מלכתחילה יותר רווחים כדי שנעביר מעשר מהם למטרות צדקה.
ככל שניתן יותר, כך נקבל יותר כדי שנוכל להעביר הלאה עוד יותר.

לכן נקראת המצווה בשם ״צדקה״ ולא ״חסד״. העשיר נוהג בצדק כבנקאי
נאמן ומעביר את הפיקדון שקיבל עבור מטרת הצדקה הראויה בעיניו.
בימי המקדש, היתה מתקיימת בחודש אדר מגבית ציבורית בה כל משתתף
היה נותן מחצית השקל. הכסף שהצטבר שימש לרכישת קורבנות הציבור
שהועלו על המזבח ולצרכי תחזוקה של בית המקדש.

מדוע נדרשו לתת דווקא מחצית ולא שקל שלם ומושלם?
החצי הראשון והחשוב הוא הפקדת הכסף בחשבון שלנו תפקידנו
הוא לבצע את החצי השני ולהעביר את סכום הצדקה ליעדו הסופי.
הנתינה שלנו היא רק חצי מהדרך.

שנזכה להיות תמיד מהנותנים!
רחלי רוזן