מחלוקת קורח ועדתו, עדיף היה לו לא היתה מתרחשת כלל,
אך מכיוון שקרתה – לפחות נלמד ממנה דברים רבים לטובתנו האישית ולטובת הכלל.

בפרשה אנו רואים כיצד מתלקחת המחלוקת. די באיש אחד שמקנא, לא מרוצה ממשהו,
בטוח שמגיע לו, סבור שהאחר קיבל יותר מדי, כדי לעשות "בלאגן" שלם ולערֵב אנשים נוספים.
אדם כאריזמטי, בעל יכולת דיבור והשפעה, צירף למחלוקתו האישית אנשים רבים נוספים,
שלכל אחד מהם היתה סיבה לכעוס ולהחליט ששווה לו להתעמת בשל כך.

חשוב מאוד עם מי אתה מתעמת. אם האדם שמולך נעלב מכך שאתה כועס עליו ומחליט
"אני אראה לחצוף הזה" אז אש המחלוקת תגבר, אך למזלו של קורח עמדו מולו משה ואהרן
שלא חיפשו להיעלב.
הם ניסו בדרכים שונות למנוע את המחלוקת, להרגיע ולתת לכל אחד תחושה שהוא קיבל את
הכבוד המגיע לו.

לא טוב להיות במחלוקת. במריבה אין מנצח ואין מנוצח, כולם מפסידים.
לא נבנה דבר טוב מהריב, אלא נוצר הרס.
מניסיון חייך כבר הבנת מה יכול לגרום למחלוקת: כמעט כל דבר יכול לגרום למחלוקת,
כי אנשים שונים זה מזה בדעותיהם ובתגובותיהם.

חובה להתאמץ וליישב כל מחלוקת כי גם לקֹרח לא היה כורח,
ועדיף היה לו לא היה משקיע בכך טורח להיכנס לריב ולמחלוקת.

(c) עדנה ויג – "הרגשה בפרשה".