כמה פעמים בחיים נוכחתם מול ובתוך מופעי חיים שבהם הרגשתם כאב חד ,
שבהם חוויתם חוסר אונים ושאין לכן שליטה על המציאות אלא רק על הדרך
בה תבחרו להגיב ….

לאהרון קרה דבר נוראי שני ילדיו מתו לפניו "וידם אהרון" ואיך אפשרי להתמסר
ברגע הזה שהעולם שלך קורס? והאם זו האמונה בבורא שגרמה לאהרון להגיב כך?
או היכולת להתמסר? ואולי זו התודעה הגבוהה שלו?

אין לי תשובה חד משמעית לכך ואולי כל האפשרויות נכונות.
אני כן יודעת שזה מעורר מחשבה על מופעי חיי שעברתי בהם וההתבוננות
על הדרך בה אני הגבתי.

ההבנה העיקרית שלי שככל שאני חווה את היותי חלק מהתוכנית הגדולה
ואני מסכימה לראות את הבורא בתוכה אני מבינה שגם מופעי הכאב יש
בהם רב הנסתר על הגלוי ועלי להתגלות בזה.

קשוח, מאתגר, כואב כן זה לא מפחית מכל התחושות האלו אך הידיעה
מאפשרת להתמסר לרגע, למסור את החוסר אונים ולנשום אל החיים
מתוך החיים שמתקיימים גם ברגעים שאיבדנו חיים.

מירה הקר -״אומנות ההקשבה״