תובנה מוארת: פרשת תרומה פותחת במילים מפתיעות: ״ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו.” לא כתוב ויתנו, אלא ויקחו. כי כשאדם נותן באמת, הוא לא רק נותן, הוא לוקח. הוא לוקח שייכות.
המשכן לא נבנה מתרומה אחידה. לא כולם הביאו זהב, לא כולם נתנו אותו דבר. כל אחד הביא את מה שיש לו, חומר, כישרון, זמן, נדיבות לב. ומהשונות הזו נוצרה אחדות. ובתקופה שבה כולנו שואלים את עצמנו מה התרומה שלנו, הפרשה מזכירה לנו שתרומה לא מתחילה בכסף. היא מתחילה בלב. נדיבות לב היא ההסכמה לא להישאר אדיש, להביא את מה שיש בי.
התרומה לא נמדדת בגודל שלה, אלא במידת השייכות שהיא יוצרת. ובסוף נאמר, ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.” השכינה שורה לא במקום הפיזי, אלא בתוך האנשים שמסכימים להביא את חלקם.
