הפרשה מזכירה לנו שני דברים חשובים: היא מזכירה את הזכות לנוח.
לכולם הזכות הזו, לאדם, לבהמה, לאדמה. זמן מנוחה הוא זמן התמסרות למה שקורה.

והיא מזכירה גם את החובה לשחרר, את איסור האחיזה בחומר.
בעצם, אומרת לנו הפרשה, אתם זמניים פה, אתם באים והולכים,
אתם עושים את פועלכם, את מיטב יכולתכם ובאיזהו שלב, זמן שלא אתם בוחרים,
אתם חולפים מן העולם. והאדמה נשארת, והעצים נשארים, והמעיינות נשארים.
אתם רק אורחים פה. אז תתנהגו בהתאם.

תהיו אורחים מנומסים וסלחנים. תהיו אורחים נדיבים ורגישים,
תהיו אורחים שבאים לשמוח מהביקור, שמודים על מה שמוצע להם,
שלא מקטרים על מה שלא. תהיו אורחים שמודעים לזכות הגדולה שיש להם לחיות,
לפעול, ליהנות מהשפע של העולם הזה.
גם כשתנוחו ותשחררו ותרפו מהעבודה הקשה, יהיה שפע למחר.

סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף