הפרשה מלמדת אותי מה קורה כשאני מתנהלת מתוך הפחד.
כמו בלק, המתעקש שוב ושוב שבלעם יבוא לקלל, המתעקש שוב ושוב לנסות מקום
אחר לעשיית הטקס, אולי משם תבוא הקללה, שמתאכזב ושולח את בלעם הביתה ללא כבוד.
וכשאני מתנהלת מתוך הפחדים שלי? לא מעזה להתמודד עם המציאות?
עם האמת? מה קורה לשיקול הדעת שלי, מה קורה למעשים שלי,
כמה אני מקשיבה למה שאומרים לי, כמה אני מתעקשת על המקומות שלא
מועילים לי, כמה אני מבזבזת זמן.
לפעמים האויב הגדול שלנו הוא זה שיביא לנו את הישועה,
לפעמים זה שבא לקלל ולהשמיד אותנו ממנו תבוא לנו הברכה,
ולפעמים גם כדאי להקשיב למה שהאחרים אומרים עלינו כדי
להכיר את עצמנו באמת.
סיגל גריבי- המשקיף והמשתקף
