קריאה ראשונה בפרשה, בלעם עשוי להיראות כחסר אופי, תמים או "נגרר",
אבל לא כחוטא כמו שהוא מצטייר במסורת ישראל.
הרי בלק היה זה שרצה לקלל את עם ישראל, והוא היה זה ששלח
אל בלעם שליחים שוב ושוב גם כשבלעם אמר להם שהוא פשוט לא יכול לקלל
את מי שהקב"ה לא רוצה לקלל… אם כך, מה החטא הגדול?

ייתכן שרמז לחטא הזה ניתן למצוא בתשובתו הראשונה של הקב"ה
לאחר שבלעם ביקש מהשליחים לילה לחשוב על ההצעה:
ה' אמר לבלעם מפורשות שאין ברצונו לקלל את עם ישראל,
אולם בלעם התייעץ שוב ושוב, עד שלבסוף מצא את עצמו מנסה
לקלל את עם ישראל לא פחות מ-3 פעמים (!),

קללות שהפכו לברכות מפורסמות מאוד ורלוונטיות אפילו לימינו.
אז אם אומרים לך שלא, למה אתה מנסה בכל זאת?
אם אתה יודע שאסור, למה לשאול שוב?
אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שאלות כאלה בהרבה מצבים בחיים,
בהם אנחנו מתעקשים לעשות משהו למרות שאנחנו יודעים עמוק בפנים שאותו הדבר שגוי,
לא טוב עבורנו או לא טוב לסביבה.
הלוואי שכולנו נדע להקשיב לרמזים, לקול הפנימי שלנו, או לקול המצפון.

שבת שלום
ירדן פישר