במסע הזה לא רק העם נודד גם המשכן נודד איתו.
את המשכן צריך לפרק ולהרכיב בכל פעם מחדש.
את קודש הקודשים צריך להזיז ממקומו ולהעביר הלאה (זה רק תפקיד הלויים).

הפרשה מלמדת אותנו שגם את הקודש אפשר לפרק מדי פעם,
בדרך הנכונה, ע"י אנשים שמוכשרים לעשות זאת.
זה אפשרי ואפילו הכרחי לפרק ולבנות שוב, במקום מתאים יותר.
המקום שלפני רגע היה קדוש ואסור היה לעמוד לידו הופך להיות חול (תרתי משמע),
ומקום חדש, שעוד לא ידוע איפה יהיה, יהפוך להיות קודש.

הפרשה מלמדת גם על ארגון וגמישות, על סדר ופירוק, על תנועה ומנוחה,
על שחרור ואחיזה. לכל דבר זמן, מקום, לכל אחד תפקיד.

כשאני יודעת מהו תפקידי, מקומי וזמני, אני יכולה לנוע. ולהיפרד ממקום
שהיה לי בו נוח ולהתקדם אל הלא ידוע, יכולה לבנות ולפרק,
יכולה להיות יציבה ונינוחה, ברורה ומאפשרת.
כל חלק משלים את השני וכולם ביחד משלימים אותי
.
סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף