בשבוע שעבר, בפרשת לך לך, נתנה לנו הוראה לצאת לדרך,
וקבלנו הנחיות איך להתגבר על האתגרים שבדרך.

גם השבוע מדובר בפרשה חשובה, הכוללת את ביקור המלאכים באוהל אברהם,
את חורבן סדום, את לידת יצחק וגרוש הגר וישמעאל למדבר וגולת הכותרת:
עקדת יצחק,.

אין זו אלא טלנובלה רבת מעללים!.
אני בוחרת להתמקד בכמה סוגיות, והראשונה שבהן היא נושא הקורבנוּת
והקרבת עצמנו לקורבן ולעולה.

פעמים רבות אנו מתייחסים לעצמנו כאל 'קדושים מעונים';
אנחנו מוכנים לעשות הכול בשביל אחרים, "להקריב" מעצמנו, לרַצות,
העיקר שנשאר בעיני עצמנו "קדושים".

העלאת הקורבן של עצמנו מצד אחד משרתת אותנו כמחסום של פחד
להתקדם קדימה וללכת הלאה, למקום אחר, מקום של שינוי;
ומצד שני, ההקרבה הופכת אותנו לקורבן תמידי, כרוני, חסר תקנה.

אנו חייבים להבין שהפרשה זו, יותר מאחרות, מסבירה לנו שלעולם
אסור לנו לוותר על עצמנו, ובוודאי שלא על היקרים ללבנו בשם "ההקרבה".

תזכרו השבוע זה סיום העקידה ואברהם חזר עם יצחק בנו בחיים.
לפעמים החיים מראים לנו דברים הפוך ממה שציפנו וברגע שאנו
ממשיכים קדימה וזזים אזי הקדוש ברוך הוא פותח דלתות רבות.
ומסביר שיש דרך אחרת רק, תסכימו לחיות באור החיים.

הילה סידי
מייסדת את Simpleasme.com הסיפור שלך ב2:22 דק'