פרשת וישב היא פרשה של חלומות. לכל אדם יש חלום, שאיפה, כמיהה, רצון.
אנחנו נוטים לדחוק אותם הצידה עד שיגיע "הרגע" הנכון.
יש לנו רשימה של תירוצים למה לא עכשיו, כי אנחנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות.

יוסף ידע לחלום, האמין בעצמו ובחלום. לאחיו לא היו חלומות ושאיפות לכן הם קינאו בו.
הם לא יכלו לראות ביוסף, את הניצוץ בעיניו והתשוקה לחלום.

ספר הזוהר מסביר שחלום שלא סופר הוא כמו איגרת שלא נפתחה.
יוסף האמין שלכל אדם יש מסע ושליחות. הדרך להגשמת חלומותיו היתה
רצופה בירידות ובורות אבל גם באמונה וציפייה לשליחות שלו.
הוא למד להפיק את המיטב מכל מצב אליו נקלע, עד שהפך מנער עם
גאווה לאיש חזון כלכלי גדול עם ענווה.

נלמד מיוסף הצדיק על האומץ לא לוותר על החלום.

סיגלית קאשי – אימון מנטלי ברוח היהדות