השבוע אנחנו מצטרפים ליעקב במסעו חזרה מהגלות אל מולדתו. 20 שנה חלפו,
הוא אינו אותו הבחור הנמהר וחסר כל שיצא מהארץ. יעקב חוזר ברכוש רב.

כשאדם עוזב את בית אביו ואמו, את מולדתו – הוא מגלה עולמות חדשים, ובאותו זמן מאבד
את הישנים, אבל הזהות המקורית נשמרת. יעקב התרחק וידע גם לשוב.

פעמים רבות המסע חזרה מתחיל ממקום של מצוקה, או קושי. לפעמים נקרה מורה דרך
שעוזר לגלות את הכיוון, לפעמים צריך לגשש לבד, למצוא את הדרך.
זו שמזמינה אותנו להיפטר מכל הדברים שחשבתי שחשובים לקיומי: הרכוש, המעמד, התואר,
הניראוּת, הכבוד. להיפטר מהמיותרים ולגלות במקומם את הענווה. ההסכמה לעזוב את
הדברים האלו, מביאה איתה את הברכה, את הקירבה.
כל התקרבות כזו לעצמי מגלה לי שיש לי הכל. ויותר מזה אני לא צריכה, כי המהות היא
הקובעת ולא כל הדברים החיצוניים. הפרשה מזכירה לי שתמיד אפשר לשוב,
שהמקום שלי תמיד מחכה לי, ושגם אם בדרך יש חושך, פחד ומאבק, אני יכולה.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף