נאמר בפרשה: "ויחן שם ישראל כנגד ההר". מדוע כתוב "ויחן" בלשון יחיד,
הרי מדובר על רבים, עם ישראל?
מסביר רש"י שהתורה משתמשת בלשון יחיד,
כי עם ישראל היה מאוחד כשבא לקבל תורה. כדברי רש"י:
"כאיש אחד בלב אחד". בשונה מכך, כאשר התורה אומרת על המצרים
"והנה מצרים נוסע אחריהם" מפרש רש"י – "בלב אחד כאיש אחד". בסדר הפוך.

רש"י מלמד אותנו, שעם ישראל הוא קודם כל "איש אחד",
משהו אחד ממש, כמו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך".
ובמתן תורה גם התגברו על המחלוקות שבינהם ונהיו "לב אחד".

בשונה מעם ישראל, אצל המצרים הסדר הפוך.
הם אינם איש אחד, אינם משהו אחד. רק כשיש דעות משותפות,
כמו כשרדפו אחרי בני ישראל, אז נהיה להם "לב אחד"
ומתוכו הם מתאחדים ל"איש אחד".

הקשר אצל עם ישראל לא תלוי בהסכמה על דעות.
הוא קשר עמוק וקיים לעד בכל מצב. גם בתקופות שיש בהן מחלוקות,
בחירות ופלגנות, חשוב שנשים על לבנו תמיד –
אנחנו קודם כל משהו אחד ממש, "איש אחד", ערבים זה לזה.

מתוך כך גם נתגבר על המחלוקות בלבבות ונגיע ל"לב אחד".
שבת שלום ומבורך!
נעמה ויצמן