"וישלח ידו ויקחה…"(ח' ט'), מילים שריגשו אותי.
אני רואה יד המושטת לעזרה, יד אוהבת ותומכת. אנחנו לא צריכים
לצאת מגדרנו ולחפש מצוות ומעשים טובים, ולא לדעת מה טוב עבור השני,
וכמעט לכפות עליו את העזרה. מספיק שיש נכונות ורצון טוב – והדברים מזדמנים לנו.
ואז, לא להתעלם אלא להושיט יד לעזרה.

והנה ימים אלה, הקשים, זימנו לכולנו אפשרות להושיט יד, ואכן ידיים רבות מושטות
לעזרה בכל מקום, בצורה מדויקת לפי המצב והדרישה, הכל בנפש חפצה ובאהבה גדולה.

"…. ולא אוסיף עוד להכות את כל חי עד כל ימי הארץ זרע קציר וקור וחום וקיץ חורף יום
ולילה לא ישבתו (ח/ כ"א/כ"ב) אנו נמצאים כרגע באמצע ה"מבול" (אחד מכאלה שעמנו
כבר עבר לא פעם), והנה יש הבטחה שהחיים בסופו של דבר ימשיכו להתקיים כסדרם.

המבול פסק בחודש השני, בשבעה ועשרים יום לחודש השני, (חשוון) הבה נתכוון ונתפלל
בכל לבנו שכמו אז גם עתה המים הזדונים ייעלמו עד אז והטבע והחיים יחזרו כמובטח
למסלולם הטוב והמיטיב.

נחמה טייכטל – סבתא בישלה שיחה