פסח הוא החג שמאפשר לנו שחרור, גם שחרור חשיבתי.
ההגדה שמה דגש על מה נשתנה, על עבדים היינו,
על כך שעכשיו אנחנו במקום אחר, היא עוזרת לנו להבין- החיים דינמיים.

הם משתנים ומשנים אותנו. וצריך לראות את השינוי, וצריך להודות עליו,
וצריך להיזכר איך זה מרגיש להיות עבד ואיפה מקומו של בן החורין.

ההגדה של פסח מלאה בשאלות ומעודדת אותי גם לשאול:
במה התעסקתי השנה? איזו שאלה ליוותה אותי? מה השתנה בחיים שלי?
איזה קול חשוב לי להשמיע עכשיו? את קול החוכמה, התמימות, הרשעות?
או שאני אפילו לא יודעת מה לשאול?
האם אני מזהה את מקומות העבדות שלי?
את הקריאה הפנימית לחירות?

לפעמים התשובה תהיה ברורה, לפעמים תישאר השאלה.
לפעמים אגלה שעשיתי שינוי משמעותי בשנה האחרונה,
לפעמים אגלה שהמציאות גרמה לי לשינוי לא רצוי.
לפעמים תבקע צעקה מגרוני, לפעמים קול לחישה.
לָכל יש מקום וכל תשובה טובה, כי העיקר הוא שנפתחה ההקשבה.

סיגל גריבי – המשקיף והמשתקף